תפקידו הבסיסי של שם הניתן לאדם הוא לסמן את אותו אדם כך שאפשר יהיה להתייחס אליו; אבל שמות עשויים לאצור משמעויות גם מעבר לתפקיד המעשי הזה. בפרט יכולות להיות להם משמעויות שקשורות לבעלי השמות עצמם. למשמעויות כאלה אנחנו קוראים כאן משמעויות פרטיות. הנה דוגמה: אורי (או דן או עמוס) הוא שם שכיח, ואדם עשוי להיקרא בשם הזה בלי שתהיה לכך איזושהי משמעות הקשורה באופן ספציפי אליו; אבל אם אדם נקרא אורי על שם דודו שנהרג באחת ממלחמות ישראל, אזי לשם הזה יש משמעות פרטית (לגבי אותו אדם). להלן נעסוק בשמות בעלי משמעויות פרטיות המופיעים במקרא, שמות שהמקרא עצמו מסביר ומבהיר את משמעותם.
אפשר להבחין במקרא בשני סוגים של שמות בעלי משמעות פרטית. אצל הסוג האחד משמעותו של השם קשורה לנסיבות או לאירועים שקרו לפני או בעת הולדתו של בעל השם. בדרך כלל במקרה כזה השם אינו מעיד על תכונות או התנהלות של בעליו. יש הרבה שמות כאלה במקרא, למשל קין (וְהָאָדָם יָדַע אֶת חַוָּה אִשְׁתּוֹ וַתַּהַר וַתֵּלֶד אֶת קַיִן; וַתֹּאמֶר קָנִיתִי אִישׁ אֶת ה'; בראשית ד א); או ראובן (וַתַּהַר לֵאָה וַתֵּלֶד בֵּן וַתִּקְרָא שְׁמוֹ רְאוּבֵן; כִּי אָמְרָה כִּי רָאָה ה' בְּעָנְיִי כִּי עַתָּה יֶאֱהָבַנִי אִישִׁי; בראשית כט לב). ויש במקרא עוד הרבה שמות כאלה. אצל הסוג השני (שעליו נרחיב) השם מעיד על חייו ומעשיו של בעל השם עצמו. שמות כאלה אמנם נדירים, אבל הם מעניינים במיוחד, שכן הם מציגים קשר עמוק בין שמו של האדם לבין הווייתו. הנה כמה דוגמאות לשמות מקראיים מהסוג הזה.
אברם-אברהם. אחרי שה' נותן את בריתו לאברם ומבטיח לו להרבות אותו מאוד מאוד, הוא מחליף את שמו ל אברהם; וכך כתוב: וְלֹא יִקָּרֵא עוֹד אֶת שִׁמְךָ אַבְרָם; וְהָיָה שִׁמְךָ אַבְרָהָם; כִּי אַב הֲמוֹן גּוֹיִם נְתַתִּיךָ (בראשית יז ה). ורש"י מסביר ש- אברהם הוא נוטריקון (ראשי תיבות) של אב המון; והרי"ש נשארה מהשם הקודם.
ברע, ברשע. בבראשית יד ב כתוב: עָשׂוּ מִלְחָמָה אֶת בֶּרַע מֶלֶךְ סְדֹם וְאֶת בִּרְשַׁע מֶלֶךְ עֲמֹרָה. אמנם במקרה הזה המקרא אינו מסביר את משמעותם של שמות שני המלכים, אבל קשה שלא לראות את הקשר שבין השמות האלה לבין רשעותן של שתי הערים. ואכן כך מפרש רש"י: "ברע" – רע לשמיים ורע לבריות; "ברשע" – שנתעלה ברשעו.
יעקב-ישראל. שמו של יעקב ניתן לו עקב נסיבות לידתו: וְאַחֲרֵי כֵן יָצָא אָחִיו וְיָדוֹ אֹחֶזֶת בַּעֲקֵב עֵשָׂו; וַיִּקְרָא שְׁמוֹ יַעֲקֹב (בראשית כה כו). אבל לפועל עקב יש ממשמעות נוספת: רימה, הונה. ועשו עצמו קושר בין המשמעות הזאת לבין מעשי המרמה של יעקב: וַיֹּאמֶר [עשו] הֲכִי קָרָא שְׁמוֹ יַעֲקֹב, וַיַּעְקְבֵנִי זֶה פַעֲמַיִם; אֶת בְּכֹרָתִי לָקָח וְהִנֵּה עַתָּה לָקַח בִּרְכָתִי (בראשית כז לו). לאחר מאבקו של יעקב עם האיש האלמוני במעבר היבוק, האיש ברך את יעקב והחליף את שמו בעל ההקשרים הלא סימפטיים בשם חיובי: וַיֹּאמֶר, לֹא יַעֲקֹב יֵאָמֵר עוֹד שִׁמְךָ כִּי אִם יִשְׂרָאֵל, כִּי שָׂרִיתָ עִם אֱלֹהִים וְעִם אֲנָשִׁים וַתּוּכָל (כראשית לב כט).
עשו-אדום. בעקבות אירוע הנזיד הוחלף שמו של עשו: וַיֹּאמֶר עֵשָׂו אֶל יַעֲקֹב, הַלְעִיטֵנִי נָא מִן הָאָדֹם הָאָדֹם הַזֶּה כִּי עָיֵף אָנֹכִי; עַל כֵּן קָרָא שְׁמוֹ אֱדוֹם (בראשית כה ל).
יוסף-צפנת פענח. לאחר שיוסף פתר את פשר חלומותיו של פרעה וגם יעץ לו עצות טובות, פרעה נתן לו שם חדש: וַיִּקְרָא פַרְעֹה שֵׁם יוֹסֵף צָפְנַת פַּעְנֵחַ (בראשית מא מה). צפנת פענח = מפרש הצפונות.
נבל. הקשר בין שמו של נבל הכרמלי לבין תכונותיו ומעלליו הוא ישיר ובוטה; וכך אומרת אביגיל, אשתו של נבל, לדויד: אַל נָא יָשִׂים אֲדֹנִי אֶת לִבּוֹ אֶל אִישׁ הַבְּלִיַּעַל הַזֶּה עַל נָבָל, כִּי כִשְׁמוֹ כֶּן הוּא: נָבָל שְׁמוֹ וּנְבָלָה עִמּוֹ (שמואל א' כה כה). המקרא אינו מציין האם השם נבל ניתן לאותו איש עם הולדתו (בבחינת ניבוי) או במהלך חייו עקב היותו נבל.
שלמה-ידידיה. בת שבע, אמו של שלמה, קראה לו שלמה; ונתן הנביא קרא לו ידידיה (כלומר ידיד ה'); וכך כתוב: וַיְנַחֵם דָּוִד אֵת בַּת שֶׁבַע אִשְׁתּוֹ וַיָּבֹא אֵלֶיהָ וַיִּשְׁכַּב עִמָּהּ; וַתֵּלֶד בֵּן וַתִּקְרָא אֶת שְׁמוֹ שְׁלֹמֹה, וַה' אֲהֵבוֹ. וַיִּשְׁלַח בְּיַד נָתָן הַנָּבִיא וַיִּקְרָא אֶת שְׁמוֹ יְדִידְיָהּ בַּעֲבוּר ה' (שמואל ב' יב כד-כה). והעובדה ששלמה הוא שנבחר לבנות את בית ה' מאששת (בדיעבד) את משמעות השם ידידיה.
בְּעִבְרִית 