נפלת על הראש? שאלות שלא מצפות לתשובות

פעמים רבות יש פער בין משמעותם של מילים והיגדים כפי שהיא נובעת מהגדרות מילוניות או ממאפיינים תחביריים, לבין המשמעות שהדובר מתכוון אליה; והשומע או הקורא סוגרים את הפער הזה על בסיס הכרת ההקשר שבו נאמרו הדברים. כך הדבר במקרים רבים גם עם היגדים המנוסחים כשאלה.

מבחינת המשמעות, שאלה (במובנה כאן) היא היגד שמבקש תשובה על דבר כלשהו. מבחינה תחבירית, שאלה מאופיינת על ידי סימנים בתחילת ההיגד ובסופו. הסימן שבתחילת ההיגד הוא מילת שאלה ( מה, מתי, איזה וכד') או ה"א השאלה (האם תבואי מחר?); ובסוף ההיגד בא סימן שאלה. בדיבור סימון ההיגד כשאלה נעשה גם על ידי טון הדיבור, ולפעמים זהו הסימון היחיד ("אתה בא מחר?").

עם זאת לא כל היגד שיש לו סימנים של שאלה נאמר כדי לקבל תשובה. למשל ההיגד "אתה יכול להעביר לי את המלח?" אינו שאלה בדבר יכולתו של הנמען, אלא בקשה לקבל את המלח. להלן נכנה היגדים כאלה בכינוי  "כמו-שאלה". מתי ולאילו שימושים אנשים משתמשים בכמו-שאלה? הנה כמה סוגי שימושים כאלה; לכל סוג שימוש נתנו דוגמה או שתיים מהמקרא ודוגמה או שתיים מלשון זמננו.

 

שלילה. במקום שלילה ישירה משתמשים לעיתים בכמו-שאלה. דוגמאות: במקום לומר "אין יתרון לאדם…", קהלת אומר מַה יִּתְרוֹן לָאָדָם בְּכָל עֲמָלוֹ שֶׁיַּעֲמֹל תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ? (קהלת א ג). קהלת לא שואל שאלה; הוא קובע שאין יתרון. עוד דוגמה: במקום לומר "אין לנו חלק…", ישראל כמו-שואלים: מַה לָּנוּ חֵלֶק בְּדָוִד וְלֹא נַחֲלָה בְּבֶן יִשַׁי? (מלכים א' עב טז). ובלשון זמננו: במקום לומר "אני לא צריך את זה" אומרים גם "בשביל מה אני צריך את זה?"

 הוראה, בקשה.  הוראה או בקשה – לפעמים ההבדל ביניהן עמום – עשויות להינתן בצורת שאלה במטרה לרכך את ההוראה או הבקשה ולהקנות להן מרכיב של נימוסיות. דוגמה מקראית: וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה אֶל עֲבָדָיו, הֲנִמְצָא כָזֶה אִישׁ אֲשֶׁר רוּחַ אֱלֹהִים בּוֹ? (בראשית מא לח). פרעה לא מצפה שישיבו לו "כן" או "לא", כפי שמתבקש אם הייתה כאן אכן שאלה, אלא מורה לעבדיו למצוא איש אשר רוח אלוהים בו. עוד דוגמה: אברהם פונה אל ה' בקשר לסדום: הַאַף תִּסְפֶּה וְלֹא תִשָּׂא לַמָּקוֹם לְמַעַן חֲמִשִּׁים הַצַּדִּיקִם אֲשֶׁר בְּקִרְבָּהּ? (בראשית יח כד). הוא אינו מבקש תשובה; הוא מבקש בקשה מאת ה' – שירחם על העיר. דוגמאות מלשון זמננו: "האם אתה מוכן לשתוק לרגע?"; "אתה יכול לסגור בבקשה את הדלת?"

תמיהה, השתאות.  מעצם מהותה, תמיהה היא סוג של שאלה, אולם התמה בדרך כלל לא מחכה לתשובה. לדוגמה: "לא יכולת לחכות עד שאגיע?". וגם דוגמה מקראית: בסיפור על נעמי ורות נאמר וַיְהִי כְּבוֹאָנָה בֵּית לֶחֶם וַתֵּהֹם כָּל הָעִיר עֲלֵיהֶן וַתֹּאמַרְנָה: הֲזֹאת נָעֳמִי? (רות א יט).

לעג, בוז. הלועג שם סימן שאלה על חשיבותם או ערכם של עניין או אדם אלה או אחרים. דוגמה מקראית: דוד אומר על גלית: כִּי מִי הַפְּלִשְׁתִּי הֶעָרֵל הַזֶּה כִּי חֵרֵף מַעַרְכוֹת אֱלֹהִים חַיִּים? (שמואל א' י זכו). דוגמה מלשון הדיבור של זמננו: "מי הוא בכלל שיגיד לנו מה לעשות:"

שאלה רטורית.  הדובר מציב כמו-שאלה כפתיח להצגת התשובה שהוא עצמו נותן.  דוגמה מקראית: פרק לח של איוב מכיל כמו-שאלות רבות שה' כמו-שואל את איוב. למשל: הֲיָדַעְתָּ חֻקּוֹת שָׁמָיִם? אִם תָּשִׂים מִשְׁטָרוֹ בָאָרֶץ? (איוב לח לג). עוד דוגמה מקראית: ה' אומר למשה: מִי שָׂם פֶּה לָאָדָם, אוֹ מִי יָשׂוּם אִלֵּם אוֹ חֵרֵשׁ אוֹ פִקֵּחַ אוֹ עִוֵּר? הֲלֹא אָנֹכִי ה' (שמות ד יא). ודוגמה מלשון זמננו: "אתם יודעים מה סוד כוחנו? אני אגיד לכם".

 תלונה, תרעומת, כעס, גערה, תוכחה.  רגשות כאלה מתעוררים פעמים רבות בעקבות  מעשה או אירוע פוגעני שלא מובן לדובר; והוא שואל, מתוך כעס, איך ומדוע קרה הדבר. דוגמה מקראית: וַיָּלֶן הָעָם עַל מֹשֶׁה וַיֹּאמֶר: לָמָּה זֶּה הֶעֱלִיתָנוּ מִמִּצְרַיִם לְהָמִית אֹתִי וְאֶת בָּנַי וְאֶת מִקְנַי בַּצָּמָא (שמות יז ג). עוד דוגמה: ה' מצווה על אליהו לומר לאחאב: וְדִבַּרְתָּ אֵלָיו לֵאמֹר, כֹּה אָמַר ה': הֲרָצַחְתָּ וְגַם יָרָשְׁתּ? (מלכים א' כא יט). ובלשון זמננו: "איך יכולת לעשות לי את מה שעשית?"

צער, תאניה, תסכול, ואכזבה. גם במקרים כאלה הדובר שואל למה ואיך קרה מה שקרה. דוגמה מקראית: אֵיכָה יָשְׁבָה בָדָד הָעִיר רַבָּתִי עָם הָיְתָה כְּאַלְמָנָה? (איכה א א). דוגמה מזמננו: ההספד העצמי של דן בן אמוץ: "איך הלך מאתנו זה בלי אזהרה מוקדמת?"

 

באופן כללי אפשר לומר כך: אם היגד חיווי הוא חד כיווני (אינו שואל ואינו מצפה למענה), ושאלה היא דו-כיוונית (שואלת ומצפה למענה) – "כמו-שאלה" נמצאת בין שניהם – שואלת שאלה אבל לא מצפה לתשובה.