בֶּן נַעֲוַת הַמַּרְדּוּת -קללות בכלל ומקראיות בפרט

מהי מהותו של מעשה הקללה? אלו סוגי קללות יש? מה מאפיין את הקללות המקראיות?

ג'.ל. אוסטין (פילוסוף בריטי, 1960-1911) בספרו  איך עושים דברים עם מילים(J.L.Austin: How to do things with words)  מבחין, לצורך העניין שהספר עוסק בו, בין שלושה סוגים של מבעים. הראשון הוא מבעים קביעתיים, שעיקר תפקידם הוא העברת תוכן; למשל תיאורים, הבעת מחשבות, דיווחים. לדוגמה: "אתמול הטמפרטורות היו גבוהות מהרגיל"; "הרומן האחרון של עמוס עוז מצא חן בעיני מאוד". הסוג השני, על פי אוסטין, הוא מבעים שעצם אמירתם היא פעולה כלשהי של האומר; למשל בקשה, שאלה, הבטחה. לדוגמה: "אני מבטיח לדבר אתו עד יום חמישי". הסוג השלישי הוא מבעים שגורמים להתרחשות של דברים במציאות המוחשית, למשל על ידי כך שהם משפיעים על התנהלותו של השומע. לדוגמה, כאשר אומרים למישהו  "סגור בבקשה את הדלת", והוא אכן סוגר את הדלת.

על פי הניתוח הזה לאיזה סוג מבעים שייכות הקללות? הן בוודאי אינן רק העברת תוכן. אם כך (לפחות על פי אוסטין), קללה (וכן גם ברכה) שייכת לסוג המבעים המהווים פעולה, בדומה לבקשה או דרישה או החלטה. ומי שמאמין בכוחן של קללות להתגשם, בפרט של קללות אלוהיות, ישייך אותן לסוג השלישי, כלומר למבעים שגורמים לשינוי המציאות. כך או אחרת, קללות הן חלק מהתרבות ומהלשון העבריות עוד בתקופות קדומות, ותעדנה על כך קללות רבות שמופיעות במקרא ומהוות מרכיב חשוב בהשתלשלות של אירועים אלו או אחרים. להלן נתמקד בקללות המקראיות.

לכל מעשה קללה – מקראי או לא מקראי – יש ארבעה רכיבים עיקריים: המקלל; המקולל; סיבת הקללה; תוכן הקללה. ברוב הקללות המקראיות המקלל הוא ה' – באופן ישיר או באמצעות נביאיו. מסכת קללותיו של ה' מתחילה כבר עם האדם הראשון: אלוהים קוצף על אדם וחוה על שהפרו את איסוריו והוא מקלל אותם. לאדם הוא אומר: בְּזֵעַת אַפֶּיךָ תֹּאכַל לֶחֶם עַד שׁוּבְךָ אֶל הָאֲדָמָה כִּי מִמֶּנָּה לֻקָּחְתָּ; כִּי עָפָר אַתָּה וְאֶל עָפָר תָּשׁוּב (בראשית ג יט). ולחוה: הַרְבָּה אַרְבֶּה עִצְּבוֹנֵךְ וְהֵרֹנֵךְ; בְּעֶצֶב תֵּלְדִי בָנִים וְאֶל אִישֵׁךְ תְּשׁוּקָתֵךְ וְהוּא יִמְשָׁל בָּךְ (בראשית ג טז). אבל לא רק ה' מקלל. למשל, שאול מקלל את יהונתן בנו אחרי שזה עזר לדוד להימלט: בֶּן נַעֲוַת הַמַּרְדּוּת; הֲלוֹא יָדַעְתִּי כִּי בֹחֵר אַתָּה לְבֶן יִשַׁי לְבָשְׁתְּךָ וּלְבֹשֶׁת עֶרְוַת אִמֶּךָ (שמואל א' כ ל).

נח מקלל את בנו חם, בראשית פרק ט'.

ברוב הקללות המקראיות המקוללים הם בני ישראל, אם כי גם עמים אחרים מקוללים וגם בני אדם ספציפיים. דוגמה לעמים מקוללים היא משא הקללות שנושא עמוס על אויבי ישראל, למשל על ארם: וְשִׁלַּחְתִּי אֵשׁ בְּבֵית חֲזָאֵל וְאָכְלָה אַרְמְנוֹת בֶּן הֲדָד; וְשָׁבַרְתִּי בְּרִיחַ דַּמֶּשֶׂק וְהִכְרַתִּי יוֹשֵׁב מִבִּקְעַת אָוֶן (עמוס א ד-ה). ובהמשך הדברים מקוללות גם עזה, צור, אדום ועמון. דוגמה אחת לקללות שהמקולל בהן הוא אדם ספציפי היא קללת שאול את יהונתן (המובאת לעיל), ודוגמה אחרת היא קללת נתן הנביא את דוד: כֹּה אָמַר ה', הִנְנִי מֵקִים עָלֶיךָ רָעָה מִבֵּיתֶךָ וְלָקַחְתִּי אֶת נָשֶׁיךָ לְעֵינֶיךָ וְנָתַתִּי לְרֵעֶיךָ; וְשָׁכַב עִם נָשֶׁיךָ לְעֵינֵי הַשֶּׁמֶשׁ הַזֹּאת (שמואל ב יב יא). ולא רק בני אדם ועמים במקוללים; למשל, ירמיהו מקלל את יום היוולדו: אָרוּר הַיּוֹם אֲשֶׁר יֻלַּדְתִּי בּוֹ, יוֹם אֲשֶׁר יְלָדַתְנִי אִמִּי אַל יְהִי בָרוּךְ (ירמיהו כ יד).

סיבות הקללות המקראיות שונות ורבות, אבל כאשר המקלל הוא ה' והמקוללים הם בני ישראל, סיבת הקללה היא מעשיהם הרעים של ישראל ובעיקר אי מילוי מצוותיו של ה' ונְהיָה אחרי אלוהים אחרים. כמו שעולה מדברי ה' אל שלמה עם גמר בניית בית ה': אִם שׁוֹב תְּשֻׁבוּן אַתֶּם וּבְנֵיכֶם מֵאַחֲרַי וְלֹא תִשְׁמְרוּ מִצְו‍ֹתַי חֻקֹּתַי אֲשֶׁר נָתַתִּי לִפְנֵיכֶם …  וְהִכְרַתִּי אֶת יִשְׂרָאֵל מֵעַל פְּנֵי הָאֲדָמָה אֲשֶׁר נָתַתִּי לָהֶם (מלכים א' ט ו-ז).

גם תכני הקללות המקראיות רבים ומגוונים. באופן כללי אפשר להבחין בין שלושה סוגי תכנים. הראשון הוא איחול רָעות; כמו למשל קללת ה' את אדם וחוה או קללת נתן את דוד. סוג שני הוא גידוף; כזו היא קללתו של שאול את בנו יהונתן ("בן נעוות המרדות"). ושלישי: קללת איום – אם… אז…; כאלה הם למשל דברי ה' אל שלמה המובאים לעיל.

דוגמה מצוינת למגוון התכנים שקללות עשויות לכלול היא קובץ הקללות המונומנטלי שבספר דברים פרק כח. הקובץ נפתח באזהרה כללית לעם ישראל: וְהָיָה אִם לֹא תִשְׁמַע בְּקוֹל ה' אֱלֹהֶיךָ לִשְׁמֹר לַעֲשׂוֹת אֶת כָּל מִצְו‍ֹתָיו וְחֻקֹּתָיו אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם וּבָאוּ עָלֶיךָ כָּל הַקְּלָלוֹת הָאֵלֶּה וְהִשִּׂיגוּךָ (פסוק טו). ואחרי האזהרה באים חמישים ושלושה פסוקים רצופים מלאי  קללות מקללות שונות, והנה כמה מהן (בסוגריים מצוין הפסוק מתוך פרק כח).

אָרוּר אַתָּה בָּעִיר וְאָרוּר אַתָּה בַּשָּׂדֶה (טז). אָרוּר אַתָּה בְּבֹאֶךָ וְאָרוּר אַתָּה בְּצֵאתֶךָ (יט). יַכְּכָה ה' בַּשַּׁחֶפֶת וּבַקַּדַּחַת וּבַדַּלֶּקֶת וּבַחַרְחֻר וּבַחֶרֶב וּבַשִּׁדָּפוֹן וּבַיֵּרָקוֹן וּרְדָפוּךָ עַד אָבְדֶךָ (כב). יִתֵּן ה' אֶת מְטַר אַרְצְךָ אָבָק וְעָפָר, מִן הַשָּׁמַיִם יֵרֵד עָלֶיךָ עַד הִשָּׁמְדָךְ (כד). וְהָיְתָה נִבְלָתְךָ לְמַאֲכָל לְכָל עוֹף הַשָּׁמַיִם וּלְבֶהֱמַת הָאָרֶץ וְאֵין מַחֲרִיד (כו). יַכְּכָה ה' בְּשִׁגָּעוֹן וּבְעִוָּרוֹן וּבְתִמְהוֹן לֵבָב (כח). וְהָיִיתָ מְמַשֵּׁשׁ בַּצָּהֳרַיִם כַּאֲשֶׁר יְמַשֵּׁשׁ הָעִוֵּר בָּאֲפֵלָה וְלֹא תַצְלִיחַ אֶת דְּרָכֶיךָ וְהָיִיתָ אַךְ עָשׁוּק וְגָזוּל כָּל הַיָּמִים וְאֵין מוֹשִׁיעַ (כט). בָּנֶיךָ וּבְנֹתֶיךָ נְתֻנִים לְעַם אַחֵר וְעֵינֶיךָ רֹאוֹת וְכָלוֹת אֲלֵיהֶם כָּל הַיּוֹם וְאֵין לְאֵל יָדֶךָ (לב). הַגֵּר אֲשֶׁר בְּקִרְבְּךָ יַעֲלֶה עָלֶיךָ מַעְלָה מָּעְלָה וְאַתָּה תֵרֵד מַטָּה מָּטָּה. הוּא יַלְוְךָ וְאַתָּה לֹא תַלְוֶנּוּ הוּא יִהְיֶה לְרֹאשׁ וְאַתָּה תִּהְיֶה לְזָנָב (מג-מד). וְעָבַדְתָּ אֶת אֹיְבֶיךָ אֲשֶׁר יְשַׁלְּחֶנּוּ ה' בָּךְ בְּרָעָב וּבְצָמָא וּבְעֵירֹם וּבְחֹסֶר כֹּל וְנָתַן עֹל בַּרְזֶל עַל צַוָּארֶךָ עַד הִשְׁמִידוֹ אֹתָךְ (מח). וְאָכַלְתָּ פְרִי בִטְנְךָ בְּשַׂר בָּנֶיךָ וּבְנֹתֶיךָ אֲשֶׁר נָתַן לְךָ ה' אֱלֹהֶיךָ בְּמָצוֹר וּבְמָצוֹק אֲשֶׁר יָצִיק לְךָ אֹיְבֶךָ (נג). וְהָיוּ חַיֶּיךָ תְּלֻאִים לְךָ מִנֶּגֶד וּפָחַדְתָּ לַיְלָה וְיוֹמָם וְלֹא תַאֲמִין בְּחַיֶּיךָ. בַּבֹּקֶר תֹּאמַר מִי יִתֵּן עֶרֶב וּבָעֶרֶב תֹּאמַר מִי יִתֵּן בֹּקֶר מִפַּחַד לְבָבְךָ אֲשֶׁר תִּפְחָד וּמִמַּרְאֵה עֵינֶיךָ אֲשֶׁר תִּרְאֶה (סו-סז).